בהר הצהוב כל ימות השנה

ההר הצהוב. צילום:דוד אפיק

הכביש המתפתל בנוף הכפרי הולך ונעשה צר, השיפועים הולכים ונעשים תלולים, אנחנו מתחילים לעלות בגובה. מסביב הכול ירוק, מכוסה בענפי במבוק, אורנים ועצים נוספים. סיבובים חדים, הערפל מכסה לרגע את ההר והנה הוא מתגלה שוב לעינינו, גדול, יפה, ו...ירוק!? לרגע נדמה שטעינו בדרך, אבל כשמגיעים לחניון שלמרגלות ההר, מבינים את משמעות השם "ההר הצהוב" (Huang Shan)- הוא פשוט מלא בסינים! 

כן, צאצאיו של הקיסר הצהוב, חואנג די, הקיסר המיתולוגי של סין, שהמציא בין השאר את הכתב הסיני והרפואה הסינית, וידע לשלוט בזרימה של הנהר הצהוב ולשחרר את  היושבים לגדותיו מאימת השיטפונות. על פי המיתולוגיה הסינית ביקר הקיסר הצהוב (Huang Di) על ההר ומפסגתו ניהל את ענייני העולם (כאשר מבחינת הסינים, העולם הוא סין וסביבותיה). ביקורו של הקיסר הצהוב על ההר העניקה להר את שמו, ושימשה השראה למנהיגים ופוליטיקאים שבמהלך ההיסטוריה ולמעשה עד לימינו, מייחסים משמעות סמלית לעלייה על ההר .

הסינים אוהבים קלאסיקות. מושגים רבים הפכו במשך ההיסטוריה לקלאסיקה, והם חקוקים היטב בתודעה ובתרבות הסינית,הם מוכרים לכולם וחוזרים על עצמם בהקשרים שונים במשך הדורות. שירים, ספרים, אגדות, ציורים, אנשים, וגם מקומות. כזה הוא ההר הצהוב, שזכה להיות "ההר של הסינים", וככזה הוא מוצף מבקרים מקומיים שמכסים את שביליו בקולניות אופיינית. 

ההר אינו נמנה על רשימת ההרים הקדושים לבודהיזם או לדאואיזם, הרים הפזורים ברחבי סין ומהווים אתר עלייה לרגל לצליינים הפוקדים את מקדשיהם הפזורים ברחבי ההר. להר הצהוב מגיעים הסינים מהסיבה שהוא פשוט יפה. מראה ההרים הירוקים המשובצים בסלעי גרניט אפורים, בשילוב עצי אורן מסוקסים שנאחזים "בציפורניים" בסלעים הבהירים, משרים על המקום אווירה קסומה. הנוף נעשה דרמטי עוד יותר כשמעטה של עננים לבנים חולף על פני ההר, מעלים לרגע את הנוף ונותן למטייל תחושה של ריחוף. הנה ההר צץ לו שוב, והפעם העננים שטים מתחתינו, ומעליהם נישאות הפסגות, זקופות וגאות וראשיהן עטורים בכתר של אורנים. 

לא סתם אני  משתפך בצורה כזאת, עשו את זה כבר לפני רבים וטובים. אם כבר אמרתי שהסינים אוהבים קלאסיקה, הרי שההר הצהוב הוא אחד המקומות המפורסמים בשירה, בספרות ובעיקר בציור. נופי ההר הצהוב מתחרים בנופי גוילין (Guilin) כמושא לציור, ורבים מהציורים הסינים המוכרים לנו, הנוף ההררי המסתורי, אפוף בים עננים, לקוחים ממש מכאן. 

ואם כבר באומנות עסקינן, הדבר נוגע גם לאומנות עכשווית: כמה מהסצנות היפות והדרמטיות של הסרט "נמר דרקון" בבימוי אנג לי, צולמו כאן על ההר ולמרגלותיו, בין ענפי הבמבוק, המפלים ובריכות המים שנשפכות בתחתית ההר. גם הפוליטיקאים הסינים הבינו שהמקום פופולארי ואהוב על בני עמם, וטרחו להגיע ולהצטלם כאן. במעלה ההר אפשר לראות את תמונותיהם של ג'יאנג דזמין ודנג שיאופינג, מנהיגי סין בשנות 

ה- 90' וה- 80' בהתאמה, שהגיעו גם הם להר הצהוב, כיאה לכל סיני (שיכול להרשות לעצמו). דנג, שבשנת 1979 רצה להוכיח לעם הסיני שכוחו עוד במותניו, והוא ראוי ויכול להנהיג את סין, העפיל אל ראש ההר הצהוב בגיל 75, ברגל. סמוך למעיין שלמרגלות ההר חקוקה כתובת קליגרפיה של דנג, והא נחשב מאז לאחד מאתרי התיירות החשובים של סין. 

 

על ההר ישנם מסלולי הליכה רבים, שני קווי רכבל לעלייה וירידה, ומספר מקומות לינה לרגלי ההר וסמוך לפסגה. מסלולי ההליכה המרכזיים מובילים לכמה נקודות תצפית יפות ולכמה מהפסגות, כאשר הפסגה הגבוהה ביותר היא "פסגת פרח הלוטוס" (Lian hua feng), בגובה 1864 מטר מעל פני הים. אחת האטרקציות החביבות על התייר הסיני היא השכמה מוקדמת מאוד, וטיפוס לפסגה לצפייה בזריחה. לא ברור איזה אווירה קסומה ורומנטית יכולה להיות, כשממתינים על ראש ההר עם עוד 300 איש, שצועקים ומזייפים ביחד את שיר הילדים העממי לכבוד השמש הזורחת ("Tai yang chu lai"…) אבל מספר רגעים לאחר הזריחה, אחרי שהתיירים הסינים הצטלמו וירדו למטה, אפשר באמת ליהנות מרגעים של שלווה, יופי אמיתי וטבע אלוהי שמקיף מכל הכיוונים.

זריחה על ההר הצהוב. צילום: יונתן גלובמן

ההר הצהוב נמצא במחוז אנחוי שבמזרח סין, כחצי יום נסיעה משאנגחאי. הגישה להר היא דרך העיר טונש'י (Tunxi), או בשמה החדש חואנג שאן סיטי (Huang Shan Shi), עיר ההר הצהוב. הכניסה לאזור הגבוה של ההר כרוכה בתשלום.

© David Afik 2014

972-503-888-567+
davidafik888@gmail.com 
  • Facebook Clean
  • YouTube Clean